ניתן לומר שהמסיבה היתה ההתחלה. ערב אחד הוזמנו אלון ואני למסיבה שאירגן אחד מהחברים הקרובים שלנו בפאב. האולם שבו נערכה המסיבה היה גדול מאד ובעל תקרה גבוהה אשר נתנה את התחושה שהוא עוד יותר עצום מגודלו האמיתי. עם קצת דמיון אפשר היה לחזור כמה שנים אחורה ולראות את המקום מתפקד כבית תעשיה מלא במכונות ענק: מתחת לתקרה היו תלויים צינורות כסופים ואדומים במין רשת סבוכה שלא יכולת להבחין היכן היא מתחילה או מסתיימת.
ליד כל מכונה עמלו אנשים לבושים במדי פועלים כחולים, כל אחד ומשימתו מוגנים מהרעש אך מנותקים מחבריהם לעבודה על ידי אטמי אוזניים. ומתוך אותו רעש מכונות חזרתי שוב למוסיקה של המסיבה שבתוספת המולת האנשים היתה גם היא לסוג של רעש. הסתכלתי על האולם, הוא טויח בלבן גס שמתוכו עדיין בצבץ האפור המקורי. בחזית נבנתה במה מבטון ומצידיו נבנו ספסלים מדורגים אף הם מבטון. מי ששיפץ את האולם עשה נכון שלא הפך אותו למחוטא ונקי אלא אפשר לעבר התעשייתי להתקיים ברקע חשבתי.
דיברנו עם חברים כשמכר של אלון הגיע ואז יחד הם התרחקו, שיח של בנים אמר לי, אם תראה מישהי חמודה תאמר לי עניתי, הוא חייך.
הצטרפתי לקבוצה של חברים מנסה להתגבר על ביישנותי ולרקוד ואז בפעם הראשונה הרגשתי במבט נעוץ בי, הסתכלתי מסביב וראיתי את דייויד יושב לו באחד מהספסלים הצידיים ומסתכל לכיווני. חיפשתי לראות במי הוא מסתכל אבל לא היה ספק, מבטו היה נעוץ בי, רחוק לא ממצמץ, פשוט מתבונן בי. הובכתי, הוא מסתכל עליי רוקדת.
הסתכלתי סביבי, האולם היה מלא באנשים, מאז ומתמיד נהניתי יותר להסתכל על בחורות ולמרות שלא הרגשתי משיכה אל בנות מיני, חשבתי שבחורות יותר מעניינות ויפות. אהבתי לראות את השילובים השונים של הבגדים וכמובן את ההתנהלות הנשית, תמיד הצלחתי ללמוד ולאמץ לי רעיון חדש.
בעיקר אהבתי לראות את אותן בנות רזות, אפילו רזות מאד, לבושות בבגדים מחמיאים אך לא צמודים, כמו יכולתי להרגיש ולהזדהות עם תחושתו הקלילה של הגוף בתוך הבגדים, נוגע, לא נוגע. יש נקודת משקל שאני יכולה לזהות אצלי, בה אני מרגישה רזה, הגוף מתמלא באנרגיה וחיוניות והבגדים יושבים עליי או נכון יותר נופלים עליי בדיוק הנכון בו הבד מלטף את הגוף אך לא מכביד, הכל במידה הנכונה. עמדתי והסתכלתי במתרחש, מילאתי את מה שלא שמעתי בסיפורים שהרכבתי לי בראש.
ואז ראיתי את דייויד צועד לכיווני, עיניו מסתכלות עליי גם כשהיה כבר ממש קרוב, ללא מילה עבר אותי והמשיך ללכת. בדיעבד אני מבינה שהרבה מן התשוקה היה במבט וכמובן אותו טירוף שאופייני לו. אין ספק שזו אסטרטגיה מעולה לעורר סקרנות, מה שבטוח לאחר אותה מסיבה כבר חשתי התרגשות קלה בחושבי שאראה אותו שוב.
