לא רק התוכן

חשבתם פעם שמילים יפות הן גם בזכות הצליל שלהן...כיצד הן נשמעות כאשר אנו מבטאים אותן בקול רם.

קחו לדוגמא את המילה אגוז, תעצרו, תאמרו בקול, לא יפה? המילה מתחילה בשתי אותיות גרוניות א' ו-ג' ומסתיימת
ברכות על ידי ז'.....

המילה דממה - מתחילה עם האות ד' מנוקדת בשווא שמייד מפנה את מקומה לשתי אותיות מ' מנוקדות בצליל אה, חזקות, כמו עוזרות לנו להרגיש את העוצמה של הדממה ואז המילה נסגרת על ידי האות ה' שמבחינתי רק תוחמת וסוגרת כי הרי זו דממה...

המשך יום מחייך

בריח תפוחים.... אויש!

יש לי נוזל לשטיפת כלים בבית, בריח תפוחים.אתמול חבר הביא לי תפוחים מהגליל, אדומים, קשים, מבריקים, ומתוקים דבש, בדיוק כמו בסיפורים, בדיוק כמו שאני אוהב.

לקחתי לי תפוח ורחצתי אותו, וכדי שלא יישאר עליו שמץ ריסוס (כמובן מלבד מה שהוא ספג מן האדמה ונמצא בתוכו) שטפתי אותו היטב בסבון. סבון כלים. סבון כלים בריח תפוחים.

עכשיו אני יושב לי וכותב לי, ואוכל תפוח בריח תפוחים

בתאבון

אליעזר, מתי תשכב לישון?

הן קומתך כמעט אפיים שחה
והעברית אשר חיכתה אלפיים, אה . . . אמממ . . . טוב, כאן צריך לעצור ולומר שהעברית לא חיכתה, לא מחכה ולא תחכה, העברית בצרות, מניותיה בצניחה חדה מטה, ואנחנו עומדים מנגד.

נתכנסנו כאן, אנו חברי מועצת העם, כדי להכריז על הקמת מדינת העברית בארץ ישראל, היא ארצו של העם היהודי בזכות ולא בחסד, זכות עתיקת שנים, ולתפארת מדינת ישראל.

היום קיבלתי הודעה במערכת מסרים קיברנטית, ומישהו כתב לי שם "ולא בכדי", ואני מצאתי את עצמי מתפעל מן השימוש בביטוי הזה, מן העברית העשירה והיפה שאנחנו כל כך הרבה פעמים שוכחים לטובת תחדישי לשון דוגמת "חבר אתה חופר" וחבר מרעיו. הייתי בטוח שאני שייך לזן נכחד שעדיין משתמש כך בשפה, והרבה פעמים כאשר אני משתמש בביטוי הזה או ביטויים נשכחים אחרים, אני תוהה אם מי שאני מדבר אליו באמת מבין כשאני אומר את זה, למה אני בכלל מתכוון.

הנה עוד מספר פנינים עבריות שליקטתי למענכם, לשימושכם, ולהנאתכם, והכל (כמובן) בחינם. עסקה יותר טובה מזו לא תמצאו בשום מקום:

• רווח לי
• אבן בוחן
• צל הרים כהרים
• אורו עיניו

ועוד אחד מעניין, להזכירכם שספר הספרים שלנו מוזר הוא ועטור פינות בלתי-מהוקצעות.
מי לא שמע על הביטוי "לא דובים ולא יער"? רובנו כנראה מכירים אותו ואת משמעותו, לא היו דברים מעולם.

אם כן מאיין הגיע הלז?

מסופר על אלישע הנביא (אלישע בן שפט) שבעלותו לבית-אל, שילדים ("נערים קטנים" כדברי המקרא) הקניטוהו על קרחותו, והוא קיללם ושיסה בקללתו בילדים דובים גדולים. זהו מעשה בעייתי מאד מבחינת היהדות שנביא עם בעיות גיל המעבר מפרק את העצבים שלו על חבורה של ילדים שצחקו עליו ושולח בהם חרון אפו ועברה וזעם, לא?
בגמרא פתרו את כל העניין בקלות יחסית, ובהנפה אחת של מטה הקסם, סגרו את הכל בנס אלוהי אחד שאומר, כל המעשה מצוץ מן האצבע, לא היו שם דובים ואפילו לא יער במקום שנטען ששם זה קרה, ולכן כל העניין לא רק שאלישע לא עשה כמסופר (כפשט העניין כמובן) אלא שכל הסיפור בא לנסות אותנו הקוראים, האם בכלל נאמין שיתכן כדבר הזה שנביא בישראל מתנהג כזאת?
מאידך, זה הרי מסופר בתנ"ך, והביטוי "לא דובים ולא יער" הוא רק פרשנות, אינטרפרטציה של מישהו שכמובן לא הכיר באופן אישי לא את אלישע בן שפט, ולא את המקרה שלו.
דעתי האישית היא שאנחנו מאדירים את ספר הספרים, ובכך כמובן מחטיאים את מטרתו העיקרית (שמתם לב ש"מחטיאים" מבטא גם החמצה וגם דרדור לחטאים?). ובכן מה מטרתו העיקרית של התנ"ך (לפחות לדעתי האישית)? לדעתי מטרתו של התנ"ך באה לידי ביטוי מאד יפה וציורי בדברי הפתיחה של המלך קהלת (כנראה שלמה בנו של דוד הג'ינג'י) מייד בתחילת מגילת קהלת:
[א] דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם.
[ב] הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.
[ג] מַה-יִּתְרוֹן, לָאָדָם:  בְּכָל-עֲמָלוֹ--שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
[ד] דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת.
[ה] וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ; וְאֶל-מְקוֹמוֹ--שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא, שָׁם.
[ו] הוֹלֵךְ, אֶל-דָּרוֹם, וְסוֹבֵב, אֶל-צָפוֹן; סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ.
[ז] כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל-מְקוֹם, שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים--שָׁם הֵם שָׁבִים, לָלָכֶת.
[ח] כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר; לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ.
[ט] מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
[י] יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה-זֶה, חָדָשׁ הוּא:  כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ.
[יא] אֵין זִכְרוֹן, לָרִאשֹׁנִים; וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ, לֹא-יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן--עִם שֶׁיִּהְיוּ, לָאַחֲרֹנָה
(קהלת א', א'-יא')


כלומר כל חכמת העולם כולה, בתמצית התמצות, בא לומר לנו למד ממה שהיה כיוון שאין כל חדש, וכשם שהשמש חוזרת וזורחת בכל בוקר כך גם מעשי האדם ופעולותיו אחידים הם בכל מהלך ההיסטוריה (לפחות מאז שהתחילו לרשום או לשנן בע"פ), וכל התרבויות בסופו של דבר קמות על אותם אייטמים (חולשות אנושיות), ונופלות על אותם אייטמים (חולשות אנושיות), וכל מי שחושב שמצא דבר מה חדש ועט עליו כמוצא שלל רב, אפשר וימצא יום אחד שהוא בסך הכל עוד פזמון חוזר שמנוגן כך באותו האופן כבר אלפי שנים...

שנה טובה ומתוקה לכל עם ישראל