נחשפת קצת לציבור הקוראים, אשמח ואודה מאד לקבל את תגובותיכם.
המבט שלו זה הדבר הראשון שקופץ לראשי כשאני חושבת עליו; לא משנה כמה רחוק ממני פיזית, תמיד יכולתי לחוש את מבטו, את עיניו הבהירות, המעט מטורפות מתבוננות בי, נעוצות בי, כאילו אין אף אחד בחדר מלבדי.
הוא היה חלק מהחברים הקבועים של הפאב, חלק ממשפחת הפאב, עוד הרבה לפני שהצטרפתי אל אותה המשפחה ולא מאהבת אלכוהול אלא בגלל התאהבות בבחור, אלון היה שמו והוא החזיר לי אהבה אבל קבע שמחוייבות היא לא חלק מהעסקה, מה שנקרא זוגיות פתוחה: מותר לשני הצדדים לאכול גם בחוץ.
בפועל אלון חגג מפעם לפעם ואני בחרתי לחגוג בחברתו בלבד ולמרות שהיתה זו בחירתי, סבלתי, אוי כמה שסבלתי...
אלון בילה זמן רב בפאב, כינה אותו הבית שני שלו והתאמץ מאד להיות חלק חשוב מאותה המשפחה. כחלק מהקשר שלנו קיבלתי את הפאב.
היה זה פאב אפלולי ואפוף בריח מיוחד כמו כל הזכרונות והחוויות היו ספוגים בקירות, ברהיטים ולפעמים גם באנשים עצמם. השולחנות עשויים עץ גס ואליהם היו מחוברים ספסלים ממש כמו שולחנות הפיקניק שניתן לראות בשמורות הטבע. הבר היה בצורת ריש ארוכה עשוי עץ כהה ולמרות שהיה מצופה בשכבות עבות של לכה שקופה ניראה כאילו העץ "הרגיש" כל כוס ושוט שהונחו עליו. מאחורי הבר היו תלויים מדפים מדפים ארוכים כמעט עד לגובה התקרה, עליהם היו מסודרים בקבוקי אלכוהול שונים, גם כאלה עם כתוביות זרות כמו הגיעו מתקופת ימי הביניים עם שיקויים סודיים בתוכם ואת הכל עטפה מוסיקת רוק ובלוז.
נפגשנו שם הרבה ומהר מאד נתחבבתי על הבעלים, המשפחה והחברים הקרובים. בחורה חייכנית וביישנית, קטנת קומה, רזה מאד, מתלבשת במכנסיים נמוכים וגופיות טריקו שחושפות / לא חושפות בטן שטוחה ולעיתים שאזרתי אומץ גם בלי חזייה. התנהגות עדינה, אבל לא פעם הרגשתי במבטים חומדים, התחלות וגישושים, האם אני ואלון חברים? האם אפשר להתחיל איתך נשאלתי לא פעם. בתוך כולם היה דייויד שלא החליף איתי מילה אך מידי פעם יכולתי לפגוש במבטו המתבונן.
ידעתי שעלה לארץ מאנגליה, לרוב ישב על הבר, תמיד בחברת כוס בירה, קומתו מעל מטר תשעים, סוחב איתו ילקוט גב שרוכסנו פתוח, פניו עטופות בתסרוקת רכה המשווה לו מראה של ילד שהלך לאיבוד. עיניו מביעות חולמנות וטירוף ובשלב הזה עורר בי סקרנות ופחד כאחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה